המונח "תסמונת הבניין החולה" (SBS – Sick Building Syndrome) משמש לתיאור מצבים שבהם אנשים השוהים במבנים, חשים חוסר נוחות וסובלים מתופעות בריאותיות שליליות.
אף שהתסמינים קשורים לזמן שהאדם שוהה בבניין, ולעתים קרובות המתלוננים מדווחים על הקלה בתסמינים אחרי עזיבת הבניין, על-פי רוב אי-אפשר לזהות את הגורם הספציפי לתסמינים או לאבחן מחלה מסוימת של המתלונן.
סימפטומים הנקשרים ל"תסמונת הבניין החולה" הם כאבי ראש, גירויים בגרון, באף ובעיניים, שיעול יבש, גירוד ויובש בעור, בחילה וסחרחורת, קשיי ריכוז, עייפות ורגישות לריחות.
מחקרים מראים כי תלונות על תסמינים רפואיים שליליים המיוחסות ל"תסמונת הבניין החולה", נפוצות יותר בקרב עובדים במהלך שעות העבודה מאשר בקרב האוכלוסייה הכללית, וכי בחלק ניכר מהמקרים התסמינים נחלשים ואף נעלמים לאחר שעות העבודה.
התלונות על סימפטומים בריאותיים שונים ועל אי-נוחות הנובעת משהייה בבניינים, היו המניע לבחינת דרכים לשיפור איכות המבנים בכלל ואיכות האוויר התוך-מבני בפרט, ולאימוץ צעדי מדיניות ופתרונות טכנולוגיים מגוונים.
הסביבה התוך-מבנית מושפעת משילוב של גורמים, כגון מיקום המבנה, האקלים החיצוני, מערכות המבנה, מקורות פוטנציאליים של זיהום אוויר, הן מחוץ למבנה והן בתוכו, ודיירי הבניין עצמם.
סוכנות ההגנה על הסביבה בארצות-הברית ציינה כי הסיכונים הבריאותיים והסביבתיים שבזיהום אוויר תוך-מבני אינם פחותים מהסיכונים שבזיהום אוויר "חיצוני" ועל-פי רוב אף חמורים מהם. במדינות מערביות החשיפה המצטברת למזהמים התוך-מבניים גבוהה, בין השאר משום שרוב האנשים שוהים בתוך מבנים יותר מ-%80 משעות היממה בממוצע.
