תכירו את האויב שתוקף אתכם במשרדים - פטריות עובש רעילות. הן נחושות, עמידות מאוד, מסוכנות ובלתי נראות. הן מצויות במערכות האוורור והמיזוג, נחבאות מתחת לתקרה האקוסטית, מתחת לשטיחים ולפרקט, בקירות ו/או במחיצות הבד שבחללים הפתוחים והן עלולות לגרום לדלקת ריאות, סרטן, טרשת נפוצה ואף למוות.
במאמר הקודם אשר פרסמתי, נגעתי בקשר בין איכות האוויר התוך מבנית והאווירה במקום העבודה.
לאור תגובות ושאלות שקיבלתי מצד בעלי תפקידים נאורים הדואגים לבריאות עובדיהם, במאמר זה אציג מידע שעל אף היותו לא נעים לקריאה, הוא בוודאי נחוץ וחשוב.
מראש אתנצל על חוסר הנוחות שבוודאי ייגרם לחלק מיכם הקוראים, אולם חשוב להבין ולדעת מול מה אנו מתמודדים ואיזה אחריות אישית ומוסרית אנו לוקחים כמי שמנהל אנשים בסביבת עבודה.
פרופ' צבי שבת, מוסמך לבריאות הציבור, בעל דוקטורט במדעי בריאות הסביבה ומרצה בכיר בבית הספר לרפואה באוניברסיטת ניו יורק כותב באחד ממאמריו ..."על הקשר הסיבתי בין חשיפה למיקוטוקסינים (רעלנים) שנוצרים על ידי עובשים רעילים, לבין תופעות תחלואה קשות כגון שכחה, עייפות כרונית או רעד, יש ספרייה שלמה ועולם מחקרי שלם", אנשים הנחשפים לאורך זמן לסוגי עובש מסוכנים כגון סטקיבוטריס(Stachybotrys) , אספרגילוס (Aspergillus), או קטומיום(Chaetomium) , עלולים לסבול מאינספור תסמינים ומחלות, בהם ברונכיטיס כרונית, פגיעה בכושר הלמידה, ליקויים נפשיים, בעיות לב, סרטן, טרשת נפוצה, עייפות כרונית, זאבת, דלקת מפרקים שגרונית, דימום בריאות ועוד.
"לא מדובר רק בתופעות נשימתיות. אלו מהוות חלק מסך כל התופעות. אנשים מגיעים אל הרופא עם רעד בגלל עובש שתוקף את מערכת העצבים, שמאובחן כפרקינסון. חלק אחר מרעיל את המוח ואנשים סובלים מחוסר ריכוז, מבלבול, איטיות בתגובות ועוד" כותב שבת.
מקרה אמיתי שארע במקום עבודה שמטעמים מובנים לא נחשוף במאמר זה:
לאחר תלונות מצד עובדים על ריח לא נעים במבנה, נדלקה נורה אדומה ומנהלי החברה החליטו לא להסתפק בצבעים ובטייחים. הם הזמינו בדיקה לאיתור מזהמים מיקרוביולוגיים.
תוצאות הבדיקה הדהימו את ההנהלה. כמויות גדולות של עובשים מסוכנים התגלו במבנה וביניהם אספרגילוס (Aspergillus) שיש לו פוטנציאל מסרטן, ועובשים אחרים הידועים כגורמי זיהום ריאתי.
בעקבות הממצאים, נאלצה החברה לפנות את המבנה. למקום הוזמנו מומחים לשיקום מבנים, שבמשך כמה שבועות הכשירו אותו מחדש. לעובדים שהתלוננו על גירויים בעיניים ובדרכי הנשימה נערכו בדיקות רפואיות, אך שום מילה לא פורסמה על הגילוי.
החבות החוקית
לצערי לעת עתה החקיקה נמצאת בפיגור והמקום היחידי בו בעיית איכות האוויר התוך-מבנית פוגשת את הרגולציה, הינו בעקרון הזהירות המונעת אשר קיבל מעמד סטטוטורי מחייב בחקיקה הישראלית המודרנית, הקושרת בין בריאות הציבור לבין מקורות סיכון סביבתיים, ואשר מיושם במסגרת החלטות מנהליות ובחוק אוויר נקי, תשס"ח-2008.
עקרון הזהירות המונעת מעביר את נטל ההוכחה מהצד הנפגע לצד הפוגע וקובע מפורשות כי אם פעילות מסוימת מעלה חששות לפגיעה בבריאות או בסביבה, יש לנקוט אמצעי זהירות גם אם יחסי הסיבה והתוצאה טרם הוכחו מדעית. במלים אחרות, די בהצבעה על אפשרות לקיומו של נזק, ללא הוכחת נזק, כדי לחייב את הגורמים האחראים לפעול במטרה למנוע נזק אפשרי, וזאת בשל החובה המוסרית, הערכית והמשפטית להגן על חיי אדם ועל בריאותו.
מה עושים?
בראש ובראשונה מקשיבים לעובדים ומתייחסים ברצינות לתלונות על ריח ועל אחת כמה וכמה לסימני תחלואה. אם יש ריבוי תלונות על כאבי ראש, סחרחורת, עייפות, גירוי בדרכי הנשימה העליונות או אי נוחות פיזיולוגית, חובה לטפל והאחריות הינה בראש ובראשונה שלכם כמנהלי משאבי אנוש.
מעבר לכך מבצעים בדיקה מיקרוביאלית תקופתית של סביבת העבודה ובעיקר בפתחי המיזוג באזורים בהם העובדים שוהים באופן ממושך. ככל שמתגלה בעיה, יש לבצע ניקוי פיזי ובקטריולוגי ראשוני ולאחר מכן לטפל במניעה באמצעות מערכות מכשירים וכלים שיועדו לכך.
ושנהיה בריאים.
